טבעונית

אני טבעונית כבר שנתיים. ובמהלך השנתיים האלה לא היה לו רגע אחד בו חשתי צורך להיכנס לאדם לצלחת ולהטיף לו מודעות.
ומסיבה שלא ברורה לי כלל. בכל זאת כל אדם המגלה שאני טבעונית, מרגיש צורך להיכנס לי לצלחת.

ישנם האנשים הסקרנים, הם בסדר. מתעניינים בסיבותיי לחיות בדרך שבחרתי. מהנהנין לרוב בראשם כשאני מסבירה ולעיתים אף מספרים שחשבו על כך בעצמם כמה פעמים אך לא יכולים לעמוד במה שזה דורש.

ישנם האנשים המתחכמים, הם קצת פחות בסדר. מחפשים היכן הם יכולים להביא תירוץ שקראו בכתבה כזו או אחרת, העיקר שיצליחו להוכיח שדרך החיים שלי שגויה.

כשאדם שואל אותי מדוע אני טבעונית, אין באפשרותי לדעת איזה מסוג האנשים שציינתי הוא, ולכן אני תמיד עונה את אותה תשובה : "בשר, ביצים וחלב מגעילים אותי." זה נכון, אך לא לגמרי. זו לא הסיבה היחידה.

אני טבעונית גם מתוך אידיאולוגיה. כי למה שאהנה מבשרו של יצור חי שסבל בשבילי? למה שאהנה מחלב אם פרה שנועד לעבל שנחטף מאימו?  אך אני לא מציינת את הסיבה הזו בשיחות כאלו, או לעולם - כי אנשים מוציאים לנכון להסביר לי שטבעונות היא טעות ואני בעצם פוגעת בחיות אף יותר.

אני טבעונית גם מטעמים בריאותיים. כי בימינו שלנו דוחפים לתוך המוצרים מן החי כל דבר שיכול להוזיל עלויות ובאותה נשימה להרוס לנו את הבריאות. אני לא אומרת שה"צמחים", כמו שהאחרים אוהבים לקרוא לאוכל שלי, שאני אוכלת הם 100% טהורים. אני פשוט לא רוצה להעמיס על הגוף שלי עוד רעל. אך אני לא מציינת את הסיבה הזו בשיחות כאלו,או לעולם - כי אנשים מוצאים לנכון להסביר לי שטבעונות היא טעות ואני בעצם הורסת לעצמי את הגוף אף יותר.

במשך השנתיים האלו ניסיתי להבין מה נותן לאנשים את הלגיטימציה להיכנס לצלחת שלי. הרי אני לא הכנסתי לשלהם. ולאחרונה הבנתי. הם מסתתרים מהאמת. הם מפחדים לגלות שאני צודקת. הם מנסים לשכנע אותי ובאותה עת גם את עצמם שטבעונות היא דרך חיים שגויה.

אז יש לי חדשות בשבילכם חברים נכבדים:
אני בטוחה בדרך החיים שבחרתי לי.
לא - אני לא מתגעגעת לבשר, לא לגלידה, לא לגבינה ולא לכל דבר אחר.
לא - אני לא מרגישה חלשה יותר פיזית אלא להפך. ההקפדה על תפריט עתיר חלבונים הוא משהו שהתחלתי לעסוק בו רק מהרגע בו ניהיתי טבעונית.
כן - טעים לי. לא זה לא מזכיר טעם של בשר. אך למען האמת ? הטעם טוב יותר.

אני בטוחה בדרך החיים שבחרתי לי.
אבל אני לא בטוחה בדרך שבחרתם לעצמכם אם זו הצורה בה אתם מגיבים לאדם שבחר קצת שונה מכם.

לריב איתך

אני שונאת לריב איתך. אף שהריבים שלנו קטנים ולא משמעותיים, יש כאלו שאפילו לא יקראו להם ריבים. ובכל זאת כל פעם שזה קורה הלב שלי נמעך. הבנתי מה הסיבה לריבים שלנו. את התקדמת כבר אל השלב בו המערכת יחסים יציבה ואת לא מפחדת עוד. כבר אין לך חששות של תחילת קשר. אני לעומתך עוד שם ובכל דקה תוהה מה את עושה, עם מי את מדברת, ומה את מרגישה.

אני שונאת לריב איתך. כי זה גורם לי לבכות ולהרגיש חלשה. לא כי אני פשוט אישה שבוכה מכל דבר, או שאולי כן. בכל רגע של כעס, עצבים או לחץ אני אבכה. אז אני אישה. אז מה ? זו החבילה ואת צריכה לקבל אותה. אם לא היית רוצה דרמות היית מחפשת מישהי גברית יותר.

אני שונאת לריב איתך. כי אני מפחדת שאם נריב תחליטי שנימאס לך מדרמות ואת ממשיכה הלאה. אני מפחדת פחד אטומי בכל פעם שאת מגלה עליי דבר שלא ידעת לפני כן, שאולי לא יתאים לך ותרצי מישהי עם פחות צרות, פחות סרטים, פחות אני.

אני שונאת לריב איתך. כי בכל פעם שאנחנו רבות אנחנו מבזבזות את הזמן שלנו. ויש כאלו שיאמרו שריבים זה חיוני לקשר בריא ואני מסכימה במידת מה. אבל אני מעדיפה בכל ליבי לשכב איתך במיטה לגעת ולאהוב, לנסות לבטא את הרגש שלי אלייך על אף שזה בלתי אפשרי. לנצור את המבט המופתע שלך בכל פעם שאני מורידה ממני את הבגדים. לנצור את הסיפוק שאני ורק אני גורמת לך ליהנות ככה. לנצור את התזוזות שלך , הקפיצות הקטנות האלו, נהנת מהמגע של השפתיים שלי שמנשקות אותך בכל מקום. אני מעדיפה לאהוב אותך מאשר לריב.

זה ניראה לי הגיוני, לא ?

180 מעלות

אני יושבת על הספה ומנסה להריץ בראש רגעים שעברנו
אחרי שכבר ציירתי על הקנווס הענקי שהיה תלוי בסלון  שנים וגרם לי להיזכר בזכרונות לא נעימים. הבנתי שכדאי לשנות .
התקשרת ואמרת שאת מותשת ואני בתגובה שאלתי מתי אראה אותך. זה אולי לא הכי נחמד מצידי אבל מה אני אעשה , כל דקה בלעדייך כואבת לי כמו סכין. אני מתגעגעת לחיוך שלך ולנשיקות הקטנות שלך. אפילו לסה שאת לא מרשה לי לרדת לך כשאני במחזור כי את לא מוכנה להיות מסופקת כשאני לא. ומה אני אעשה כשאת מדברת איתי בקול הזה , האדיש, אני מודאגת שאולי זה כבר לא אותו דבר. ולמרות שלא עבר כלכך הרבה זמן מהיום ששאלתי אותך למה אנחנו לא ביחד, יש בי את הפחד הזה שיום אחד תקומי ותגידי שנמאס לך. את כל הזמן אומרת שהאהבה הזו חזקה ושבחיים לא תעזבי ושבזמן כלכך קצר נכנסתי לך ללב כלכך עמוק. אבל בכל זאת אני מפחדת, אלוהים יודע למה... או שלא, כי את פשוט מעולה בלהסתיר את מה שאת לא רוצה שידעו. מצד אחד אני אוהבת את זה כי את מאתגרת אותי בכך שאני לא יכולה לקרוא אותך בקלות כמו את האחרים, מצד שני אני שונאת את זה כי אני לעולם לא יודעת מה את מרגישה. וזה כל כך קשה להוציא את זה ממך. את לא רוצה שאדע ואני לא מבינה למה. הבנות שהיית איתן לפני היו שונות ממני ב180 מעלות. לא יכולת לסמוך עליהן ובכל זאת סמכת ונפלת. אבל אני לא כזו. אני נשבעת לך. אני רק מתחננת שתגידי לי מה את מרגישה. מתחננת שתבקשי שאבוא אלייך היום. ונעשה אהבה במשך שעתיים עד שהלחץ בחזה יגבור על התשוקה וננחת מחובקות על המיטה שלך. זה כל מה שאני רוצה. את האהבה שלך.